החלטה בתיק ת"א 2307-00

מונחת בפניי בקשת הנתבעת 3 (להלן: " הנתבעת") להתיר לה לתקן את כתבי טענותיה, הן לעניין הגשת כתב ההגנה והן לעניין הגשת "תובענה" (על דרך של הודעה לצדדים שלישיים) ובנוסח שצורף לבקשה (נספחים 1-2).

העובדות הצריכות לעניין

ביום 21.6.00 הגישו התובעים כנגד הנתבעת ונתבעים נוספים כתב תביעה,  לפיו  התבקש בית המשפט להצהיר שלא נקשרה איתם עיסקה במקרקעין, שעניינה מתן זכות חכירה מתחדשת של 99 שנה בקרקעות שבבעלות הפטריארכיה (להלן:" המקרקעין") והמוחכרות לקרן הקיימת לישראל (להלן: " ההסכם").

בתמצית, נטען, כי בבירור שערכו התובעים בלשכת רישום המקרקעין בירושלים, נמצא כי נרשמה הערת אזהרה על זכויותיהם במקרקעין, על פי ההסכם וייפוי כוח, שלכאורה נחתם על ידי התובע 1 (להלן: "התובע"), המייפה את הנתבעת 2 להתחייב בשמו ובשם התובעת 2, לעשות עסקה במקרקעין (להלן "ייפוי הכוח") ועל פיו,   נחתם ההסכם. עוד נטען, כי לכאורה התובעים הסכימו, כי כנגד מתן זכות חכירה במקרקעין כאמור, ישולם סך של 20,000,000 דולר לנתבעים 1 ו-2, ששימשו לכאורה כנאמנים מטעם התובעים. לטענת התובעים, ייפוי הכוח הינו מסמך מזויף, שמעולם לא נחתם על ידי התובע ומשכך, ההסכם על פיו חסר תוקף ובטל. כמו כן נטען, כי התובעים לא קיבלו כל סכום בגין ההסכם. לפיכך, התבקש בית המשפט להצהיר כי ייפוי הכוח משולל כל תוקף וכי ההסכם איננו מחייב את התובעים. עוד התבקש בית המשפט להורות על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה על המקרקעין, מכוחו של ייפוי הכוח המזויף וההסכם.

 הנתבעת הגישה כתב הגנה וכן הודעה לצדדים שלישיים. על פי הנטען, התובעים קיבלו בעצמם או באמצעות מי מטעמם את התמורה עליה הוסכם בהסכם. יחד עם זאת, הוסיפה וטענה, בגדר ההודעה לצדדים שלישיים, כי אם ייקבע בסופו של יום כי אין תוקף להסכם, בשל טענות מרמה שטענו התובעים בכתב התביעה, זכאית הנתבעת לפיצוי ושיפוי מהצדדים השלישיים, בגין כל הפסד כספי או נזק שנגרמו לה היה ותתקבל התביעה, המגיעים לכדי הסך של 108,607,456 ש"ח.

הנתבע מס' 4 הגיש הודעה לצדדים הרביעיים וטען בעניינם לשיפוי, מכוח פוליסת ביטוח אחריות מקצועית. הצדדים הרביעיים כפרו בהודעה וטענו להיעדר תחולת הפוליסה.

לצד ההליכים בתובענה ננקטו הליכים פליליים כנגד הנתבע 1, הנתבע 4 וצד שלישי 3 בגין מעשי הזיוף הנוגעים להסכם. בהמשך, ניתנו פסקי הדין (בערכאה דיונית ובערכאת הערעור), בעניינם (להלן: " פסקי הדין"). עד למתן פסקי הדין ולבקשת הצדדים, התעכב הדיון בתובענה, לאחרונה, בדיון מיום  1.9.10 הגיעו הצדדים להסדר דיוני, נוכח פסקי הדין שניתנו ולפיו, כך הוסכם, יהיו רשאים הצדדים להגיש בקשות לתיקון כתבי טענותיהם וכן לטעון לעניין קבילותם של  הממצאים והמסקנות שנקבעו בפסקי הדין. בין לבין, ניתנה החלטת בית המשפט (בש"א 80537/07), מיום 14.2.08, לפיה, התקבלה בקשת הנתבעת לפסק דין מותנה כנגד צדדים שלישיים 5-7.

הצדדים הגישו את טענותיהם, הן בעניין פסקי הדין והן בעניין תיקון כתבי הטענות.

בקשת הנתבעת לתיקון כתבי הטענות עסקה בשני עניינים, האחד, שעניינו הסדר מחייב אליו הגיעו הנתבעת והתובעים (באמצעות צד שלישי 18), לאחר הגשת כתבי הטענות ולעניין זה, נידרש, להלן. השני, על דרך של תיקון ההודעה לצדדים שלישיים, שעניינו הוספת צדדים שלישיים, מס' 18-23 והטענות בעניינם. התובעים הגישו את תגובתם לבקשה והנתבעת את תשובתה לתגובה.

מנגד הוגשה בקשת התובעים, לעניין קבלת פסקי הדין כראיות קבילות בתובענה, על פי הקבוע בסעיף 42 לפקודת הראיות (נוסח חדש, התשל"א - 1971), לפיו ניתן להגיש פסק דין מרשיע כראיה במשפט אזרחי. לאחריה, הוגשו תגובת הנתבעת וצדדים נוספים, לבקשה ובהמשך, תשובת התובעים.

כמו כן, הוגשה בקשת הצדדים השלישיים 5-8 להתיר להם להגיש כתב הגנה.

בדיון מיום 13.6.11  (עמ' 8 שורות 18-19) הסכימו הצדדים כי בשלב זה יתקבלו פסקי הדין על תנאי ובית המשפט יקבע, בגדר פסק הדין, את קבילותם של ממצאים ומסקנות, שנקבעו שם. כמו כן, בשל זכאותה של הנתבעת לפסק דין מותנה, טען ב"כ הצד השלישי 5, כי יגיש בקשה מסודרת לביטולו (ראה עמ' 13 שורות 1-14). משלא הועלתה התנגדות, לתיקון ההודעה וצירופם של צדדים שלישיים נוספים, 19-23, קבעתי בהחלטתי, כי הנני מתיר את התיקון המבוקש בעניינם של אלה.

ומכאן, לעניין הבקשה לתיקון כתב הגנה של הנתבעת.

בבקשתה טענה הנתבעת כי לפני זמן מה הושג הסדר פשרה, מחייב בין התובעים לבינה, לפיו התובעים ישלמו לנתבעת 13 מליון דולר ומנגד, תוותר הנתבעת על כל טענותיה, כפי שהובאו בכתב ההגנה, לעניין תוקפו של ההסכם (להלן: " ההסדר המחייב"). עוד הוסכם כי טענותיה של הנתבעת, בקשר להסכם, כנגד הצדדים השלישיים יישמרו וההליכים בעניינם יימשכו (פירוט מלא ומדויק של תנאי ההסדר הובא בנוסח כתב ההגנה המתוקן שצורף כנספח 1 לבקשה).

לטענת הנתבעת חרף גיבושו של ההסדר המחייב, חזרו בהם התובעים מהתחייבותם על פיו. הנתבעת הודיעה לתובעים כי היא רואה את הצדדים קשורים בהסדר המחייב, מוכנה מצידה לעמוד בו ודורשת מן התובעים לקיימו. משסירבו התובעים לקיים את התחייבותם על פי ההסדר המחייב ביקשה הנתבעת, בגדר הבקשה לתקן את כתב ההגנה (ובהתאם את ההודעה לצדדים השלישיים), להוסיף את עילת התיקון הנוגעת לקיומו של ההסדר המחייב, נסיבות עריכתו וגיבושו והטענות העומדות לה, על פיו. בכלל זה ביקשה לטעון, בגדר  כתב ההגנה המתוקן (כעולה מהטיוטא שצורפה- נספח 1 כאמור), כי אם בית המשפט ייקבע, כי אין תוקף להסכם, הרי שכחלק בלתי נפרד יש לאכוף על התובעים, בגדר פסק הדין שיינתן, את כל תנאי ההסדר המחייב ובמיוחד, כי תוקפו ויישומו של פסק הדין יהיו מותנים בכך שהתובעים ישלמו לנתבעת פיצויי קיום מלאים בגין הפרת חובת תום הלב בקשר עם ההסדר המחייב (סעיף 6 לבקשה).

בתגובתם, התנגדו התובעים לתיקון כתב ההגנה, לעניין הוספת העילה הנובעת מההסדר המחייב, טענו כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ללא טעם מיוחד, שכן אף לטענת הנתבעת, ההסדר המחייב גובש ביום 12.3.07 וחרף האמור בו, לא הוגשה כל בקשה בעניינו, עד למועד הגשת הבקשה. התובעים הדגישו, כי תיקון כתב ההגנה לעניין זה איננו מעמיד את הפלוגתיות האמיתיות העומדות לדיון בתובענה. לטענתם, כתב התביעה, אשר הוגש ביום 21.6.00, עילתו, מעשה זיוף ומרמה שבגינם, טענו  כי ההסכם הינו חסר תוקף משפטי. עילת התיקון, שעניינה הוספת טענות הנתבעת בקשר להסדר המחייב, אינם קשורים לעילת התביעה, זו איננה נוגעת ליתר הצדדים לתובענה ולפיכך, תיפגע ביעילות הדיון ותגרום להוצאות מיותרות. בעניין זה הוסיפו וטענו, כי ככל שהנתבעת עומדת על קיומו של ההסדר המחייב, תתכבד ותגיש תביעה נפרדת לאכיפתו.  לסיכום הוסיפו, כי טענות הנתבעת, נשוא עילת התיקון, הינם טענות עובדתיות, הסותרות לאלה שנטענו במסגרת כתב הגנתה ועל יסוד כל האמור, ביקשו לדחות את הבקשה. הנתבעת בתשובתה, דחתה את טענות התובעים.

דיון והכרעה

סמכותו של בית המשפט להתיר תיקון של כתבי טענות מעוגנת בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"). מלשון התקנה ומהפרשנות שניתנה לה בפסיקה עולה, כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב טענותיו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, נעתרים לו ברוחב לב (ראה למשל, ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו (3) 214). אכן נכון, הלכה היא כי גישת בתי המשפט לתיקון כתבי הטענות, ליבראלית, מן הטעם, כי בדרך כלל, התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים ובכך לייעל את ההליך המשפטי ונדמה, כי הדברים פשוטים וברורים (א' גורן - סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 152). יחד עם זאת, קיימים חריגים ובין אלה נמנים התנהגות המבקש, כגון אם נהג בשיהוי רב או בחוסר תום לב, השלב בו מוגשת הבקשה ולענייננו, לא יתיר בית המשפט תיקון של כתב טענות שאין תועלת בצידו (ראה שם).

אם כן, השאלה הדרושה ליבון והכרעה,  בעניין תיקון כתבי הטענות, היא עד כמה יהיה בתיקון תועלת לבירור הפלוגתאות ועד כמה יש בו כדי להביא בפני בית המשפט,  את השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת.